למדנו בחוג בבית המוסיקה, עומר ב-31/1/23
השיר "זמר נוגה" שכתבה בשנות ה-20 רחל המשוררת (בלובשטיין) מושמע על סיפונה של מעבורת החלל קולומביה במסגרת משימה STS-107, כשיר השכמה לצוות האדום שכלל את אילן רמון ז"ל. הביצוע שנבחר הוא הביצוע המוכר של "החלונות הגבוהים" ועל-פי רישומי נאס"א הוא השיר הראשון בעברית שהושמע אי-פעם בחלל. ההקלטה המובאת היא המקור שהושמע בחלל ובסיומו ניתן לשמוע את אשת הצוות בבקרת המשימה ביוסטון מאחלת בוקר טוב לצוות שזה עתה התעורר, ואת רמון מודה לרונה רעייתו וילדיו.
השיר הושמע במסגרת נוהג שמקורו בשנות ה-60. משפחות האסטרונאוטים בוחרות עבורם שירי השכמה שיושמעו להם כשיתעוררו למשמרתם. חלק מהשירים הם פשוט שירים אהובים וחלקם טומנים בחובם משמעות מסוימת עבור המאזין: בית, משפחה, געגועים, משימה וכדומה. במקרה זה המטרה היתה להמחיש את הגעגועים של רונה רמון לבעלה ואת המרחק ביניהם.
לאחר האסון השיר הפך לכזה שמקושר מאוד עם הסיפור של משפחת רמון והושמע רבות, כיוון שבדיעבד מילותיו מצמררות ועוסקות בבכי, אובדן, דרכים ש"נפרדות לעד" והמתנה עד קץ לאהוב הרחוק שאינו שב. כמה ממילות השיר נחקקו על מצבתו של רמון ז"ל, בבית העלמין הצבאי בנהלל.
השיר הולחן בידי שמוליק קראוס ויצא באלבומם היחיד של "החלונות הגבוהים" הנקרא בשמם, בשנת 1967.
הֲתִשְׁמַע קוֹלִי, בַּאֲשֶׁר הִנְּךָ –
קוֹל קוֹרֵא בְּעֹז, קוֹל בּוֹכֶה בִּדְמִי
וּמֵעַל לַזְּמַן מְצַוֶּה בְּרָכָה?
תֵּבֵל זוֹ רַבָּה וּדְרָכִים בָּה רָב.
נִפְגָּשׁוֹת לְדַק, נִפְרָדוֹת לָעַד.
מְבַקֵּשׁ אָדָם, אַךְ כּוֹשְׁלוֹת רַגְלָיו,
לֹא יוּכַל לִמְצֹא אֶת אֲשֶׁר אָבַד.
אַחֲרוֹן יָמַי כְּבָר קָרוֹב אוּלַי,
כְּבָר קָרוֹב הַיּוֹם שֶׁל דִּמְעוֹת פְּרִידָה,
אֲחַכֶּה לְךָ עַד יִכְבּוּ חַיַּי,
כְּחַכּוֹת רָחֵל לְדוֹדָהּ.
Comments
Post a Comment